בימים הנוראיים העוברים עלינו מאז ה 7/10 הנפש, האישית והקולקטיבית, נמצאת במציאות חדשה ואיומה של טראומות מרובות ומתמשכות, של חרדה, שבר פילוסופי וערכי, ועוד ממדים רבים שנבין רק בעתיד. קשה לי מאוד לכתוב את המאמר הקצר הזה, כי הנפש והקוגניציה מתקשות לחבר מילים, כפי שהגוף מתקשה לחבר צעדים. ובכל זאת, אנו מנסים לנוע ולחיות, אנו מנסים להבין ולתכנן פעולות, אנו מנסים לווסת את התחושות, הרגשות, המחשבות והפעולות. אנו מנסים לחשוב.

עולם הפסיכולוגיה מבין טראומה ודחק אקוטיים כהצפה של המוח-הקדום, ההישרדותי, בתכנים של Fight/Flight/Freeze. משתמשים במילה 'חוסן' כדי לתאר את המנגנונים הנפשיים המסוגלים לווסת את ההתרחשות בגוף/נפש/נוירולוגיה, לחוש באדמה יציבה של סביבה תומכת, לחפש ולקבל הזנה לגוף ולנפש, ולאחר מכן לעבד את ההתרחשות בקורטקס דרך סימבוליזציה, שפה ופעולה. 'חוסן' הוא מבנה נפשי מולד ונרכש, אותו אפשר לפתח לאורך החיים, לפני טראומות ואחריהן.

קיימים פיתוחים רבים בעולמות הפסיכולוגיה הדינאמית, הקוגניטיבית-התנהגותית, שימוש בחומרים משני-תודעה, מעגלי תמיכה קהילתיים ועוד.בחלק משיטות הטיפול עושים שימוש בעזרים טכנולוגיים אשר מנטרים פעילות פיזית כמו דופק, קצב נשימות ומוליכות עור ומתרגמים ערכים אלו לייצוג חזותי. במרכז חוסן של עמותת 'אותי' פיתחו שיטת טיפול מבוססת CBT, אשר עושה שימוש במשחקי מחשב, סרטוני וידאו ואנימציה, איורים וקטעי שמע. הטיפול מלווה באלגוריתם מבוסס בינה מלאכותית שאוסף מידע טיפולי במהלך המשחק ומעבד אותו בכדי לטייב את המודל, אך בינתיים אין לו השפעה על התאמת הטיפול עצמו. פיתוח ישראלי נוסף שעושה שימוש ב AI הוא של צוות מקהילת 'השלישי המלאכותי' העושה שימוש ב GPT4 לתהליך של הורה וילד, בו כותבים סיפור השלכתי, מנהלים דיאלוג לאיתור ופיתוח משאבי התמודדות, והופכים את התוכן לסדרת תמונות  התהליך מתבסס על מודל גש"ר מאח"ד שפותח במרכז חוסן/משאבים.

מעבר לכך, השימוש המועט שנעשה בימים אלה בבינה מלאכותית ג׳נרטיבית  הוא בעיקר יצירת תמונות מלאות כרום של אריות עם דגל ישראל בהריסות עזה, ולצידו שימוש מועט בצ'טבוטים דוגמת pi.ai או הפלגאין החדש לצ'טבוט מותאם של GPT4, המאפשרים שיחה בעלת גוון יותר אמפאטי ובין-אישי. ככלל, המהפכה הטכנולוגית העוברת על העולם איננה משפיעה על עולמות הטיפול. זו מציאות תמוהה, מכיוון שחוד החנית של פיתוח הבינה המלאכותית היא הפסיכולוגיה האנושית, כלומר היכולת להבין ולהשפיע על התחושה, הרגש, החשיבה וההתנהגות שלנו, בעיקר בנושאי צרכנות ופוליטיקה.

הניסיון של השנה האחרונה עם Generative AI מלמד שאנו רחוקים מאוד מלפתח טכנולוגיה עמוקה של עזרה נפשית. מודל השפה נוטה לסילופים ולהטיה, מיום ליום קשה לדעת מה אמת ומה חיקוי, ונראה שקורפוס הידע והיצירה האנושיים החל להצטמצם, להתמרכז למיינסטרים, ולאבד מורכבות וחדשנות. הקשיים המובנים בעולמות ה GAI נובעים מעקרונות הבסיס המגולמים בקוד וכוללים מיקסום רווחים, אנוכיות, חוסר שיתוף והסתרת-ידע, וככלל תרבות תאגידית ומלחמתית. אלו שאלות של ויסות, שאלות של רגולציה, למעשה אלה הן שאלות של חוסן. הוויסות הראשוני הפנים-נפשי מתקשה שלא לחטא באנוכיות, בגאוותנות ובאלימות-גולמית, מימי קין והבל, אכילס והקטור. חוסר הוויסות הפנימי משליך עצמו לעולם, לתרבות, לחברה ולטכנולוגיה. אנו מתקשים לתת אמון בענקיות הטכנולוגיה.

אנו מצפים מהמטפלים שלנו לפעול באתיקה רפואית ובין-אישית מקסימלית. אמון, ביטחון, אמת, יושרה והדדיות של דיאלוג, הם תנאי הכרחי לכל תהליך טיפולי. לכך כיוונתי בתחילת דברי כאשר כתבתי שאין לבינה המלאכותית נשמה. האם נצליח ונשכיל להשתמש בכלי ה GAI לטובת הנפש האנושית, החברה, התרבות, הביוספרה, האקולוגיה, הקוסמוס? אין לדעת. כפי הנראה אם יש לכך סיכוי קטן הוא נמצא ברגע זה בידיים של כל אחת ואחד מאיתנו.

התפתחויות ה AI  האחרונות מפגישות אותנו עם המודל הטופוגרפי של פרויד. רוב התוכן הנפשי איננו מודע עבורנו. חלק מכך ודאי קשור ליכולות העיבוד הנוירולוגיות בטווח המיידי, אך חלקים גדולים מכך קשורים למנגנוני-הגנה פסיכולוגיים המבקשים לשמור עלינו מתפקדים ולא מוצפים בטראומות, זיכרונות, אסוציאציות, ונהרות מידע לא-קוהרנטיים. כמויות הbig-data שנאסף עלינו מאפשרות לפרוץ לנו למערכת ברמות יותר ויותר ראשוניות ולא-מודעות ולהשפיע על התחושה, הרגש, התפיסה, המחשבה וההתנהגות.

דוגמה יפה מהדור הקודם היא מצלמות הטלפון שלנו. פרויד התעניין בתופעה של זיכרונות הילדות הראשונים שלנו, אשר לרוב מופיעים בגיל 2-3. ייתכן והסיבה לכך נעוצה בהתפתחות המערכת הנוירולוגית, אך פרויד נתן הסבר נפשי, על-פיו התכנים בגילאים המוקדמים כל-כך טעונים, ולעיתים טראומטיים, שאנו בנויים עם 'אמנזיית ילדות' המשכיחה מאיתנו את אירועי הינקות. להורים צעירים יש כמויות חומר לא נתפסות משנות החיים הראשונות של ילדיהם, אני קורא לזה 'התקפה על אמנזיית ילדות'. התופעה הזו מצריכה עיצוב חוויה חדשה לקטלוג והנגשת החומרים הללו. עיצוב חוויה שכזו צריך לקחת בחשבון אפיונים נפשיים ויכול להפוך לכלי טיפולי עוצמתי.

בדומה לכך ה AI של היום שיכול לעזור לנו לעצב את הנפש, הגוף, סגנון-החיים, הפנימי והחיצוני, ברזולוציות בלתי-נתפסות (עוד מעט ברמת הנוירון הבודד). מבחינה עיצובית, השאלה היא את מי אנו משרתים? אם אנו משרתים גופים המבקשים לפעול באופן נסתר העיצוב המתבקש יהיה דומה לסוכריה על מקל, משחק מחשב חינמי, מכונת מזל, רשת חברתית, ובלינג טבול בדופמין. אם אנו מבקשים לפעול באופן גלוי, המגביר שליטה עצמית, תובנה והתפתחות-אישית, עלינו למצוא שפה עיצובית חדשה, ובבסיסה כפתורי עוצמה, כמו עוצמת הסאונד במערכת ישנה, המאפשרים לנו לבחור עד כמה להעמיק. למשל - האם אנו רוצים לקבל עם רגע הקימה סרטונים מלאים של החלומות שלנו? אולי רק תמליל? אולי רק של אחד נבחר מתוך ה 5-15 שהתרחשו? אולי נעדיף שיישלחו למטפלת שלנו? או לבוט המחכה את חשיבתו של פסיכואנליטיקאי לבחירתנו? אולי הם יכולים לעזור לנו להחליט בדילמה עמה אנו מתמודדים? או - האם אנו רוצים לנטר את האכילה שלו ברמת הביס - מה לאכול, לא לאכול, מתי לאכול. כיצד נקבל את ה nudge? ברטט? באוזניה? בקול מעניש של מורה אנגלי? בקול רך של אמא שלנו? בפונט תכלכל ומיימי ?

לצד המציאות המוחשית והנפשית אלו גם שאלות אתיות. למעשה הטכנולוגיה דוהרת היום והרגולציה מתקשה להבין בכלל מה עליה לעשות. תחום העיצוב יכול ליצור מעטפת שתעזור לקונפליקט הזה להיות נסתר או גלוי. לעניות דעתי האתיקה של העידן הנוכחי היא שה-DATA שלי הוא קודם כל שלי. לשם כך עלינו לעשות reclaiming של ה DATA שלנו למקום אחד. אז עלינו להחליט אילו שימושים אנו עושים בו, ובראש ובראשונה כיצד אנו משתמשים בו באופן פרטי ואישי למען עצמנו. מבחינה עיצובית ואומנותית אנו שואלים כיצד המאגר הזה ייראה? כיצד אשוטט בו? וכיצד אהפוך אותו לכלי עבודה עבורי? אשר בשאיפה יגדיל את הטוב, היפה והמשמעותי בחיי?

מיקי פרנקל, פסיכולוג קליני מדריך, נפגש עם ילדים, נוער, מבוגרים ומשפחות. יוצר בערוץ היוטיוב ChatGPT in Therapy וחבר בקהילת בינה מלאכותית, נפש, חברה ואקולוגיה. AI & I

Michael Frankel