מדע-עיצוב מאת מאיה בן דויד
יותר ויותר מעצבים פעילים היום בממשק בין מדע לעיצוב בהקשרים של פיתוח חומרים חדשים וכך המילה "סטודיו" שמאפיינת את מרחב העבודה הקלאסי של המעצב התחלפה עם המילה "מעבדה". באופן זה מקצוע העיצוב החל לסגל לעצמו סמנטיקה, מתודולוגיה ואף שפה חזותית השואבת את הקשרה מעולם המדע.
הסיבות לעשייה המשותפת בין הדיסציפלינות מגוונות וקשורות בין היתר במספר תהליכים: מחקר ממשיך להיות יותר ויותר רב תחומי כדי לטפל באתגרים מורכבים מאוד מתוך שאיפה ליצירתיות חסרת פשרות בפתרון בעיות, דחיפה של האקדמיה מסיבות מגוונות לפתח "שרירים" יותר יישומיים במחקר ולהנגיש את הידע שנוצר במעבדות לעולם העסקי-יזמי ולבסוף הרצון, גם האישי של החוקרים, לקחת חלק ביצירת אלטרנטיבות ברות קיימא שעיקרן טיפול בנושאים כמו אנרגיה, הצורך בהתאמה לתנאים סביבתיים משתנים ותנאי קיצון, יצירה של מבנים חכמים המגיבים לשינויים בתנאי סביבה וכו.
תהליכים אלו באופן טבעי מושכים אליהם אנשים סקרניים ויצירתיים, בין אם הם מעצבים או מדענים.
הערך המוסף של המעצב בעבודתו עם המדען נעוצה בהיותו בעל גמישות מחשבתית, בעל מיומנות בהתבוננות אנושית והבנת הממשק האנושי ומימד החוויה, חוסר פחד להיכשל, חוסר מחויבות לתהליך (או נכונות לבחון את דרכו מחדש תוך כדי עבודה) והיכולת לדבר כמה שפות מקצועיות(הנדסית, שיווקית, עסקית, תרבותית)
כל אלו יחד מהווים כר פורה, משלים לרגעים ומשותף באחרים, לעשייה שבין מדע ועיצוב.
לאור התהליכים שתוארו ומוטיבציה גדלה והולכת של מעצבים לעסוק בממשקים אלו קמה יוזמה לשיתוף פעולה ניסיוני בין התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל לבין מעבדות נבחרות באוניברסיטה העברית בתמיכתה ועידודה של הרשות לפיתוח ירושלים.
יצירה של פלטפורמה אקדמית אשר תצליח למצות שני תהליכים מרכזיים– ניסוח של שפה מקצועית ומתודולוגיה משותפת לצד חשיבה על שימושים מעשיים ורעיוניים לחומרים חדשים.
הקורס “Performing materials” מתפקד בחמש שנים האחרונות כפלטפורמה להתנסות משותפת במהלכה נפגשים לאורך סמסטר אחד סטודנטים בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל יחד עם חוקרים מובילים באוניברסיטה העברית בתחומים של כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, ננו מדע ורפואה ומדעי כדוה"א לצורך קידום ופיתוח פרויקטים משותפים. מטרתנו המשותפת היא יצירה של פלטפורמה אקדמית אשר תצליח למצות שני תהליכים מרכזיים– ניסוח של שפה מקצועית ומתודולוגיה משותפת לצד חשיבה על שימושים מעשיים ורעיוניים לחומרים חדשים.
כמעצבים החומר הוא לעיתים נושא הפרויקט ולעיתים אמצעי ביטוי, בשני המקרים אנו נדרשים להפגין מיומנות ושליטה בכלי עיבוד, אמפתיה והקשבה
בניסוח הפלטפורמה בחרנו להתמקד בעולם החומר מתוך תחושה שהוא יספק מרחב מגוון מספיק למספר רב של דיסציפלינות מדעיות ועיצוביות שכן הכימאי, הפיסיקאי, הביולוג, הצורף, מעצב האופנה, מעצב המוצר, הקרמיקאי - כולם עוסקים בחומר וחוקרים אותו בכלים, תהליכים, בקנה מידה ומתוך שאלות שונות.
כמעצבים החומר הוא לעיתים נושא הפרויקט ולעיתים אמצעי ביטוי, בשני המקרים אנו נדרשים להפגין מיומנות ושליטה בכלי עיבוד (דיגיטלי/מסורתי), אמפתיה והקשבה- להבין את גבולות החומר, עד כמה ניתן להפעיל מניפולציות ואיזה, ליצור שפה עיצובית שנובעת מהייחודיות שלו ולפעול מתוך מודעות להקשרים התרבותיים שהחומר מביא אתו( סימבולוגיה, טקסיות, ייעוד, מסורת וכו). מרחב הפעולה של החוקר יהיה שונה במידה רבה, ההקשר התרבותי לרוב לא נוכח במעבדה ומקומו של האדם בחוויה החומרית החדשה אינו חלק מהשיח. לרוב העיסוק במרחב החומרי במעבדות מתמקד בביצועים ותפקודים שונים הנדרשים מחומרים חדשים והדרך להגיע אליהם או במחקר בסיסי השואף להבין תהליכים שקורים בעולם- סיבות להופעת חומרים בעלי תכונות מסויימות, סיבות להתארגנות חומר במבנים מסויימים, סיבות לשינויי צורה בחומרים וכדומה.
איך מגיעים אם כן לפרויקט משותף?
מצאנו שהדרך פעמים רבות נעוצה ביכולת שלנו לבסס שפה משותפת, שפה המתקיימת בין הדיסציפלינות ובעלת מימד עצמאי הדורש ניסוח של מושגים חדשים או פרשנות חדשה למושגים קיימים.
"SELF STANDING IMAGE"
דוגמא אחת לשימוש בשפה הוא הפרויקט של הצלם גיא און עם המעבדה של פרופ' שלמה מגדסי. גיא הגיע למעבדה עם אתגר מקצועי שהעסיק אותו: איך ניתן להעמיד תמונה בחלל ללא חומרי עזר כמו נייר או עץ, השאיפה שלו היתה לשנות את החוויה הצילומית- התמונה כאובייקט וחווית הצפייה בתמונה. יחד עם פרופ' מגדסי הם ניסחו בריף משותף שהסתכם בכותרת- SELF STANDING IMAGE הבריך משקף מצד אחד את האתגר הביצועי של החומר- איך ניתן לגרום לצילום לעמוד ללא תומך ומצד שני את האתגר החוויתי- חוויה של תמונה שעומדת עצמאית בחלל.הם התמקדו בתהליך של HYDRO PRINTING שאפשר לגיא לעבוד עם החומר הצילומי בלבד, ללא תומכים/דבקים/ניירות- שכבות של צבע שהופכות למעין קליפה עצמאית של צילום.
.jpeg)
דוגמא נוספת הוא פרויקט "אכילה איטית" של מיכל אביתר. מיכל היא מעצבת מוצר, שפית וכיום עוסקת בפרפורמנס קולינרי. במעבדה של פרופ' מגדסי היא התמקדה במחקר של ד"ר לירז לרוש החוקרת את מידת היעילות של פעילות תרופות בגוף. בשיחה על המחקר עלה המונח ״השהייה״ מנגנון בו מעורב הרוק בחלל הפה, המסייע בספיגת תרופות. מיכל התמקדה בפעולת ההשהיה וחיברה אותה לעולם התזונה מתוך רצון לשפר את יכולת הספיגה של חומרי הזנה במזון באמצעות לעיסה איטית המפרישה רוק. מיכל השתמשה בעיקרון זה כקו מנחה ליצירה של קולקציית "ביסים", מבנים אכילים בעלי מרקמים שונים, הבוחנים כיצד ניתן לעצב אכילה איטית שתשפר את ספיגת המזון בגוף באמצעות שילוב של שתי טכנולוגיות-הדפסה תלת ממדית וייבוש בהקפאה.
.jpg)
.jpg)
.jpeg)
.jpg)
.png)
.jpeg)
.jpg)
.png)
.png)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
