בינה מלאכותית

מלחמת המחוללים – בועז לביא+ בינה מלאכותית ללא נשמה – מיקי פרנקל

מלחמת המחוללים מאת בועז לביא

בסוף ספטמבר דיווח אתר תחקירי הטכנולוגיה 404 Media כי חיפוש גוגל של צילום העיתונות הידוע בשם "Tank Man", מניב, כתוצאה ראשונה, תמונה שנוצרה באמצעות AI. הצילום המכונה "Tank Man" – שם קוד כללי לאוסף צילומים שצולמו על-ידי צלמים שונים באותו הזמן, ואשר תיעדו אדם בודד העומד מול שיירת טנקים בכיכר טיין-אן-מן יום אחרי הטבח שביצעה שם ממשלת סין – מהווה סמל לתפקידה של עיתונות בעתות משבר; דימוי טעון של איש יחיד, העוצר במו גופו את מכונות המתכת של שלטון דיקטטורי. לכן, מן הסתם, הוא גם הפך למקור השראה עבור משתמשים במחוללי תמונות מבוססי AI, שהשתפרו פלאים בעת האחרונה: תמונת סלפי מומצאת, שנוצרה כביכול על-ידי אותו גבר אנונימי בכיכר טיין-אן-מן, עלתה לפורום של Reddit המוקדש למחולל התמונות MidJourney, והפכה ויראלית. אלגוריתם החיפוש של גוגל העניק לה בעקבות זאת דירוג גבוה במיוחד, והיא הותירה מאחור אף את הצילומים האמיתיים מן האירוע. עבור עין של מי שאינו איש או אשת מקצוע מיומנים, התמונה מ-Reddit נראית אכן מציאותית מאוד, ואם אתר התחקירים לא היה חושף את העניין ומדווח עליו לגוגל – שהסירה את היצירה באופן ידני מראש רשימת התוצאות – יתכן שהצילום המלאכותי היה הופך בעצמו לאיקוני; עם הזמן והשנים היה מיטשטש אולי הגבול – שנחצה בו – בין בדיון לעיתונות.

למלחמה שנפתחה בשבעה באוקטובר, ולטבח שהתחולל בעוטף עזה באותו יום, אין לעת עתה דימוי עיתונאי יחיד שמייצג אותה. לכן גם אין מי שינסה ליצור דימוי מזויף בהשראתו. אבל פריחתם של מחוללי התמונות משפיעה כבר השפעה של ממש על האופן שבו נתפסים אירועים בשטח. שום מגבלה לא חלה על מי שמשתמש במחוללים ומפרסם את יצירותיו ברשת – ועל כן, מטעם שני הצדדים הלוחמים (או לפחות מטעם מי שמצדד בצד זה או אחר) מופקים דימויים שנועדו להמחיש, אם לא לפברק, את מה שמתחולל במציאות. בדימוי דרמטי אחד כזה, שזכה לחשיפה גדולה ברשתות החברתיות בארץ, הופיע חייל במדי צה"ל – או משהו שמחקה אותם – על רקע הריסות, ובזרועותיו שני תינוקות, שניצלו כביכול מן החורבן. מי שבקי ביכולותיהם של הכלים יודע לזהות בקלות יחסית את הסימנים שמעידים על ג'נרוט, כלומר על כך שמדובר בתוצר של מחולל דימויים: עיוות כלשהו באצבעות הידיים, למשל, מסגיר את הזיוף. אך רק אחוז קטן בקרב מי שישתף תמונה כזו, או ייחשף אליה, מודע לכך שהיא מפוברקת. ואפילו בקרב אלו שיודעים או חושדים שמדובר בפברוק, לא תמיד זה משנה. אם הדימוי מרגש מספיק, הוא עושה את העבודה; היעד של פרסום ברשתות הוא הרי לייקים ותגובות. ויראליות.

אבל כיצד משפיע דימוי ספציפי כזה, על תמונת המציאות? האם יש משמעות לכך שהאירוע הספציפי שמתואר בו מעולם לא התרחש, וכי מדובר בעצם ב-"צילום אילוסטרציה" של משאלת לב? ההשפעה הנקודתית אולי אינה דרמטית – משתפי הדימוי לא יטענו בהכרח שיש בו ערך חדשותי – אבל ההשפעה ארוכת הטווח של חשיפה לדימויים כמו-צילומיים, שאינם משקפים מציאות, פוגמת ביכולת האנושית הקולקטיבית – הנמוכה גם כך – להבדיל בין עובדה לבדיה. סף הגירוי עולה (כלומר, צילום עיתונות אותנטי שאינו דרמטי כמו צילום מפוברק יזכה לפחות תשומת לב), והקרקע הופכת להיות מוכנה לפברוק בקנה מידה גדול יותר.

מן הצד הנגדי, דוגמה כזו לטשטוש גבולות התרחשה זמן קצר לאחר תחילת הלחימה, כאשר חברת Adobe, המאפשרת רכישת תמונות סטוק כמו-ריאליסטיות שנוצרו באמצעות AI, מתוך קטלוג שלא מבחין בצורה ברורה בין הפורמטים, הציעה למכירה צילומים מג'ונרטים של הפצצות צה"ל בעזה. הביקוש הרב לכיסוי עיתונאי מן השטח, שלא קיבל תמיד מענה מהיר, מצא לפתע פתרון. וכך, מבלי ליידע את קוראיהם שהם משתמשים בדימוי מפוברק, ואולי אפילו מבלי שהבחינו בעצמם בעניין, אתרים רבים – וביניהם אתר החדשות הבריטי SKY news (כך דיווח האתר האוסטרלי העצמאי Crikey) הציגו צילום מזויף, כאסמכתא לאירוע אמיתי.

אולם מעבר לשיבוש הנקודתי של ההבחנה בין האמיתי לבדוי, פריחתם של המחוללים יצרה בעיה מסדר גודל חדש. כיוון שרוב צרכני המידע ברשתות לא עוקבים אחר ההתפתחויות האחרונות ביכולותיהם של כלי הבינה המלאכותית (מה גם שאלו מתחזקים על בסיס דו-שבועי), כל העלאה של חשד על פיו צילום או וידאו עלול להיות מיוצר על-ידי AI – הופכת בעצמה לכלי נשק תעמולתי. באופן זה, גם את התיעוד המפורט שמציגה ישראל על אודות מעשי הזוועה מן ה-10.7, אפשר לפסול באופן גורף בתור פברוק באמצעות בינה מלאכותית, מבלי להציג כל ראיה לכך – וזו בדיוק דרך הפעולה של פעילים אנטי-ישראלים ב-X (לשעבר טוויטר). העובדה שישראל ידועה כמעצמה טכנולוגית, משמשת כמין ראיה נסיבתית, לחיזוק טענות ממין זה. מוטלת כאן פצצת אטום תעמולתית, משמידת כל: אם כל בדל של ראיה ויזואלית (או קולית) יכול להיות מיוצר, עקרונית, על-ידי בינה מלאכותית – הרי שאין כבר כל יכולת להסתמך על תיעוד בצורותיו המוכרות, ובוודאי שלא להאמין למה שמתואר בו.

במובן זה, המציאות של מלחמות התעמולה, עקפה את המציאות הקונקרטית; היא עצמה כבר מבוססת על טענת שווא עקרונית, בדבר יכולות הבינה המלאכותית ברגע זה. זהו אח חורג של "טיעון הסימולציה", הפופולרי במחוזות ההייטק (טיעון שלפיו כולנו חיים בסימולציית מחשב שיצרה איזו בינת-על): גם אם המציאות עצמה אינה סימולציה, הרי שכל דבר שנראה או נשמע כמוה, דווקא כן יכול להיות מיוצר, כלומר מסומלץ, באופן מושלם על-ידי מחשב. כבר עכשיו.

האם תימצא ישועה לצילום ככלי תיעודי אמין? האם ניתן לדמיין ישות ניטרלית, שתכריע את הכף בשאלות בדבר האותנטיות של צילום ספציפי, ותספק קרקע יציבה לדרוך עליה, אסמכתא לאמת? בעבר, היה זה תפקידם של כלי התקשורת, אבל אלו איבדו את מרכזיותם, ואת מקומם תפסו הרשתות החברתיות. שם מוצאים כל אחת ואחד את תיבת התהודה שמשקפת את אמונותיהם, ואף מקצינה אותן. נידונו, בשלב זה, לפסוע על קו השבר, כל קהילה לעצמה, מול שיירות של מכונות גנרטיביות, ושל עולם דימויים שיצא משליטה.

בועז לביא כותב על בינה מלאכותית עבור מוסף ״הארץ", מגיש את הפודקאסט "עושים תוכנה" (זוכה פרס פודקאסט השנה בתחום ההייטק ל-2022, מטעם גיקטיים) ומרצה בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. הוא חיבר בין השאר את הרומן הגרפי The Divine (עם המאיירים אסף ותומר חנוכה) שהיה רב מכר של הניו-יורק טיימס, ואת המחזה "נפילים" (עם יונתן לוי) שעלה בפסטיבל ישראל ובתיאטרון הקאמרי.

בינה מלאכותית ללא נשמה

ספרו לנו על עוד דברים מעניינים שקורים בבצלאל בתחום!

יצירת קשר

תכנון מבוסס נתונים

מעבדת אסונות – אדר׳ יפעת פינקלמן + טכנולוגיות מיפוי

מעבדת אסונות מאת אדר׳ יפעת פינקלמן

דיסקליימר: אני מכירה בכך שטקסט זה דורך על טריטוריה שהוגדרה ונוסחה על ידי קבוצת "ארכיטקטורה פורנזית", שמפאת אירועי השעה איני מוצאת לתת לה מקום ובמה בגיליון זה העוסק ב"חוסן". למרות גיבוש מתודולוגית עבודה מעוררת השראה, פעילותה של הקבוצה בזירה האדריכלית והפוליטית מאז ה-7 באוקטובר מעורר בעיקר שאט נפש, בבוחרה לדבוק בפוליטיקת זהויות פרוגרסיבית על פני אתיקה ואחריות מקצועית המתבקשות מפרקטיקה העוסקת בחקר האמת.

____

‍

"אין ארכיטקטורה ללא פעולה, אין ארכיטקטורה ללא אירועים, אין ארכיטקטורה ללא פרוגרמה... אין ארכיטקטורה ללא אלימות." (ברנרד צ'ומי)

‍

"טביעה. הצפה. שריפה. רעב. רעש. מגיפה. קריסה. מעיכה. בליעה. התנגשות. התרסקות. אלו הם חלק מהמונחים המשמשים לתיאור אירועי אסון. אלו מונחים המוכרים לכולנו שכן לכל אחד ואחת מאיתנו, צרוב בזיכרון רגע של אסון. לעתים קרובות הוא נחקק בתודעתנו כדימוי שטוח, כבליל של תמונות וקולות, כאסופה של נתונים ומספרים, או כדיווח חדשותי. האסון בממדיו האמיתיים הוא הרבה מעבר לנתונים ולעובדות יבשות; הוא מהווה נקודת ייחוס ייחודית המנקזת לתוכה אנשים ממשיים, מדיניות רשלנית, החלטות הנדסיות, איתני טבע, ומעשים ידי אדם לכדי קטסטרופה מוחשית."

כך מתחיל המניפסט של מעבדת אסונות, פרויקט הגמר של רוני רביב ואיתן שאגהמתבסס על חקירה אדריכלית-פורנזית, ומציע נקודת מבט חדשה על אסונות שהתרחשו ועל אלה שעומדים להתרחש. הוא מציג אדריכלות כפרקטיקה של סימולציה בעלת גישה "פוסט פוזיטיבית", הלומדת מהכישלון ומצביעה על האסון כעל שלב קריטי בתכנונו של כל מבנה.

‍

אנשים טועים באדריכלות כעל פרקטיקה של בניינים, אך אדריכלות היא גם סך היחסים והמפגשים המתאפשרים בין פונקציות, אנשים, מוטיבציות ותנועות במרחב ובזמן. ההבנה כי אדריכלות היא "אירוע" מאפשרת להבין את המרחב בצורה שונה. למעשה, באופנים מסוימים, אדריכלות עוסקת בתשומת לב, בפיתוח והגברת היכולת להבחין, למפות ולרשום עקבות של מציאות מרחבית.

פול ויריליו, מוזיאון האסונות, 1986. בתצלום: שרידי בואינג 747 של טיסת 800 TWA, שהתרסקה מול חופי לונג איילנד זמן קצר לאחר ההמראה ב-17 ביולי 1996

פול ויריליו (תיאורטיקן אדריכלות, אורבניסט, מבקר קולנוע והיסטוריון צבאי) שבחן את המרחב הקריטי החדש של לאחר מלחמת העולם השנייה, מרחב שנמצא תחת איום תמידי, בחר להתמקד בין השאר במה שהיה נראה לו כאחת מתופעות הלוואי המוכחשות של הקידמה—התאונה: "לחשוף את התאונה" פירושו אפוא לחשוף את הלא-ייאמן, לחשוף את הלא-שגור אך למרות זאת הבלתי-נמנע."

‍

ויריליו האמין כי האירוע הקריטי של התאונה הוא רגע האמת. הוא חושף בבת אחת את האשליה הכוזבת של היומיום, מסמן את הנקודות העיוורות שבו, ומנכיח את מה שנמחק מתודעתנו. לכן, "כדי להבין את העולם מוטב להתמקד לא ברגע ההצלחה, ההכתרה או ההתפארות אלא דווקא בזה של הכשל והטעות."

כמי שהצביע רבות על הקשר שבין מרחב, זמן, חברה וטכנולוגיה, ועל השאלות האתיות שטכנולוגיה מביאה עימה, מיהר ויריליו ללמד אותנו שהתאונה המודרנית הופכת להיות בלתי ניתנת להבחנה מהתקיפה, או במילים אחרות- התאונה המתוכננת. על פיגוע הטרור הראשון במגדלי התאומים בשנת 1993 ניבא: ״אין מדובר כאן בסתם רימייק של הסרט 'המגדל הלוהט'...... אלא האירוע אסטרטגי המדגים את שינוי הסדר הצבאי בסוף המאה הזאת. כפי שהפצצות על הירושימה ונגסקי סימנו בזמנן עידן חדש במלחמה, משאית הנפץ של ניו יורק מציינת בדרכה את המוטציה של הטרור. [..] מחר, אם לא נעמוד על המשמר, אדם אחד יוכל לייצר אסונות שפעם היו נחלתם של מטוסים וספינות."

‍

הקריאה לבחון את המשבר, התרחיש הגרוע, החשיבה השלילית, היא למעשה קריאה נגד ניצול הטכנולוגיה למטרות חורבן והרס: "עיקרון האחריות לדורות הבאים דורש מאיתנו לחשוף תאונות עכשיו... לנקוט עמדה כנגד האתיקה המתפוגגת ואובדן המשמעות שבהם אנו לעתים קרובות לא שחקנים, אלא עדים או קורבנות."

ניתוח נזקי הפצצה, הפיגוע במרכז הסחר העולמי 1993 (מנהל הכבאות של ארה"ב, DHS)

מדע התאונות הינו מדע פורנזי הנסמך על איסוף ראיות, מיפויים וסימנים. הוא מתייחס לאופן שבו אנו בוחנים ופורטים תרחיש/אירוע במרחב לכדי מידע, ומאפשרים הערכה מחודשת שלו באמצעות סימולציות.

טכנולוגית מיפוי ומידע אינה ניטרלית והיא תוצר של הקשרים פוליטיים, צבאיים והיסטוריים. לדוגמא, שיטות הצילום והמיפוי האווירי שהתבססו בתקופת מלחמות העולם, היו חיוניות בשירות האינטרסים הגרמניים והבריטיים כאחד בלוחמה ישירה ובמעקב צבאי, ועבור האחרונים, לשמירה על שליטה אימפריאלית וניסיונות ריסוק של התקוממות אנטי-קולוניאלית.

‍

פיתוחים נוספים בתחום מדע הנתונים מתקופת מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה שימשו השראה ל"משחק עולם" (world game)- פלטפורמת סימולציות דיגיטלית שנהגתה במהלך שנות ה-60 על ידי האדריכל והפילוסוף המערכתי בקמינסטר פולר, פותחה במסגרת אקדמית ויועדה לעסוק במשבר האנרגיה העולמי תוך שהיא עוקפת קונוונציות ופרקטיקות פוליטיות. המשחק הציע מאגר נתונים ממוחשב (עוד בראשית ימי המחשב) שמטרתו למפות, לנתח, לעבד ולייצג ויזואלית אינפורמציה סביבתית המגיעה ממקורות שונים, ולהציע תרחישים שונים לניתוב משאבי העולם המוגבלים באופן אופטימלי ויעיל לאוכלוסייה בו.

כיום, מידע חזותי וטכנולוגיות מיפוי, ניטור ואיסוף מידע הפכו אלה שמכריעים את זירות הפשע ושדות הקרב המודרניים. ממצלמות מעקב, טכנולוגיות זיהוי ביומטרי, חיישנים ובינה מלאכותית ועד לציוד יירוט תקשורת ומזל"טים בלתי מאוישים, למדינות הלאום המודרניות יש מגוון עצום של כלים רבי עוצמה העומדים לרשותן הודות לשיתוף פעולה שלהן עם תאגידים האחראים לפיתוח ופריסה של טכנולוגיות כאלה (עם מעט אחריות או פיקוח בכל הנוגע להפרת זכויות אדם או שמירה על פרטיות).

האדריכל החוקר המאמץ את הגישה הפורנזית כמסגרת עבודה, משתמש בכלים של שדה הידע הזה תוך שהוא מוציא אותם מידיהם של סוכני המדינה (למשל חוקרי משטרה או סוכנויות מודיעין), ומצליב עם מאגרי נתונים וחומרים המצויים ברשות הציבור כגון עדויות, נתוני לווין, בלוגים ממשלתיים, סיקור חדשותי ותוכן מדיה חברתית. הוא נדרש לייצר תיעוד מלא של האירוע המדובר מזוויות מבט שונות, ולערוך מסמכים מורכבים הרושמים ומתעדים שינויים והתרחשויות.

כלים דיגיטליים מתקדמים כגון פלטפורמות קוד פתוח, מודלים תלת ממדיים, מציאות מדומה, machine learning, פוטוגרמטריה, כריית נתונים, ניתוח אודיו ועוד, מעניקים את היכולת לאסוף נתונים, למפות מידע ויזואלי ולמיין תוכן באמצעות סיווג אלגוריתמי, לחקור ולהמחיש אירועים וסימולציות גיאו-מרחביות בתוך פלטפורמה אינטראקטיבית המגיבה בזמן אמת (תכנות כגון unity ו-Timemap), ולייצר העתקים וירטואליים מונחי נתונים של מערכת, בניין או אובייקט לצורך ניטור וניתוח הביצועים שלו לאורך מחזור חייו (digital twin).

על אף יתרונם של כלים אלה הנמצאים בחוד החנית של טכנולוגית הדיגיטל, המעשה הפורנזי האמיתי מתמצה בפיתוח מתודולוגיות ושיטות עבודה לחקר סוגיות ספציפיות: שילוב בין מקסימום מקורות מידע, טכניקות ייצוג שונות, וביסוס מודלים מרחבים "חכמים" המשמשים כתיקי ראיות (בהקבלה ל"תיקי בניין"). במובן זה, העבודה שלנו כאדריכלים היא בלשית וחוקרת, ויכולת ההמצאה שלה היא בהיקשים ובידע החדש אותו היא מייצרת על בסיס ידע קיים.

‍

מעבדת אסונות הוא פרויקט שכזה, והוא עושה שימוש באסון כבמאגר ידע שעשוי לשמש גורם מכונן בתהליכי תכנון ועיצוב המרחב.

עבודת המעבדה החלה מתוך זיהוי הפער שבין הדימוי לבין האירוע עצמו. כמה אנו באמת יודעים ובקיאים במה שהתרחש במסגרת האסון? כשהראיות הדוממות שמספקות לנו המצלמות האובייקטיביות לכאורה, הדיווחים המיידיים והשידור החי, אינם מתיישבים עם מורכבותו ועוצמתו של האירוע. למה אנו מאמינים? בכל אסון ישנה נקודת אל חזור קריטית ברורה, אך ציר הזמן שלו נפרס לשני הכיוונים, אחורה וקדימה, וחושף כשלים מהותיים והשלכות נרחבות הרבה מעבר.

הפרויקט בחר להתמקד בניתוח ההשתלשלות של שלושה אסונות שהתקבעו בזיכרון הלאומי: אסון הילולת מירון (30.4.2021) אסון המעלית בשכונת התקווה (4.1.2020) ואסון השריפה בכרמל (2-5.12.2010). כל אירוע נבחן בשלושה מעגלים: המעגל הראשון בחן את תשתית המבנה או מוקד האסון, המעגל השני – את הסביבה הקרובה (כולל את החתך הסוציואקונומי, השחקנים ובעלי העניין) ובמעגל השלישי – הסביבה הגיאוגרפית והרגולציות התכנוניות הקשורות בה.

השלב הראשון כלל איסוף מידע, ניתוח והצלבת נתונים בקני מידה שונים: אל חומרים ארכיוניים כגון תיקי בניין, תכניות עדכניות, עתידיות וכאלה שלא יצאו לפועל, תצלומי אוויר וסכימות הנדסיות, התווספו נתונים בזמן אמת. אלה נלקחו מתוך מצלמות אבטחה, עדויות מהשטח, דיווחים תקשורתיים וסרטוני רשת, ושימשו יחד לבניית כרוניקת האירוע במרחב.

ארגון החומרים על גבי ציר זמן סייע לקבל תמונה מעמיקה על זירות האירוע ולדקור נקודות זמן קריטיות באסון. כל אסון התנהל כתיק חקירה לחשיפת מנגנונים, פוליטיקות ותהליכים שהביאו אל נקודת האל חזור בה התרחשו, בזמן האירוע עצמו ובקונטקסט הרחב יותר.

במסגרת השעות הקריטיות, בניית מודל דיגיטלי מפורט והצלבתו עם מידע חדש בתיק מירון איפשר מיפוי מדדים של דוחק ופיזור אנשים ביחס לשטחי מעבר ומילוט. גיבוש קטלוג אלמנטים מהם בנוי המרחב הקריטי (רמפה, גדרות, מעקות וכד') סיפק הבנה של חומרים, מידות וגדלים שהעצימו את אלמנט הדוחק, כמו גם זיהוי נקודת הכשל של אלמנטים אלה. בתיק המעלית, עבודה בשיטה דומה סייעה להבין את כרוניקת התמלאות המעלית והחניון במים, כמו גם את נתיבי הגישה של כוחות ההצלה לאזור האסון.

‍

בקנה מידה הגדול יותר, ניתוח והצלבה של תקדימים היסטוריים, מסמכים, מפות, נתונים מטאורולוגים, דוחות קרקע, חוות דעת מקצועיות ומיפוי בעלי עניין- סייעו ללמוד על התופעה הרחבה של האסון. באסון המעלית, היה זה רצף החלטות הקשורות בשינוי תוואי נחל איילון והשפעתם הישירה על שכונת התקווה בכל הקשור להצפות באזור. באסון מירון, היה זה מאבק גופים ובעלי עניין שונים על השליטה באתר ובניהולו, שהביא לליקויים קשים בתחזוקת המקום וכשלים מערכתיים בכל הקשור לתכנית הבינוי שלו.

‍

אסון מרון, ניתוח דוחק בשביל רב דב מתוך מצלמות האבטחה באדיבות רוני רביב ואיתן שאג.

באמצעות הידע הנצבר, זוהו אתרים אחרים להם מאפיינים מבניים, סביבתיים ואזוריים דומים, ובהם הפוטנציאל להתרחשות אסון הוא גבוה. לדוגמא, מקומות בהם מתקיימים אירועים רבי משתתפים ומאופיינים בטופוגרפיה מורכבת וחוסר בדרכי גישה, או אזורים בהם הוסת תוואי הנחל בשילוב טופוגרפיה נמוכה ובנייה רוויה. מאגר האתרים תורגם למסמך אחד- "מפת אסונות פוטנציאליים"- מתוכה נבחרו שלושה אסונות שטרם התרחשו: הכרמלית בחיפה, אצטדיון רמת גן ובית החולים איתנים (הרי ירושלים). אלה מצליבים בתוכם תופעות שונות ומאפשרים לדמיין תרחישים המזמנים התערבויות תכנוניות בקנה מידה משתנה: פתרון ניקוז מי נגר וגשמים בתחנות רכבת תת קרקעיות בסביבה עירונית, חשיבה מחודשת על טיפולוגית החתך ודרכי המילוט של טריבונת אצטדיון רב-תכליתי בזמן אירוע המוני, ותכנון נופי בר קיימא של סביבות מיוערות באזורים הרריים מבודדים.

‍

קריאתם השיטתית של אסונות ככרוניקות של מחדלים המונעים מתנאים סביבתיים, גיאוגרפיים, חברתיים ואנושיים, ותרגומם הוויזואלי/פיזי באמצעות כלים אדריכליים, אפשר ליוצרי מעבדת אסונות לגבש גוף ידע המיועד לבחון חוקים, רגולציות, סטנדרטים ותהליכי קבלת החלטות הנוגעים למרחב המקומי המתוכנן. להערכתם, "גוף ידע כזה מאפשר להטמיע פעולות אדריכליות קונקרטיות במרחב, שיסייעו בהתמודדות עם תרחישי קיצון אפשריים בזמן אמת."

‍

אדר' יפעת פינקלמן

ראש תכנית לימודי יסוד, בית הספר לארכיטקטורה

‍

* מעבדת אסונות הינו פרויקט גמר בהנחית אדר' דבורה פינטו פדדה ואדר' יפעת פינקלמן, 2023

* כל הציטוטים של פול ויריליו לקוחים מתוך הספר "מלחמת הרחובות והבתים וטקסטים אחרים על העיר", הוצאת בבל 2021. אסף תרגם מצרפתית והעיר: שרון רוטברד

טכנולוגיות מיפוי וניתוח

ספרו לנו על עוד דברים מעניינים שקורים בבצלאל בתחום!

יצירת קשר

גיימינג

משחקי מלחמה + אסופת משחקים – גדעון רימר

משחקי מלחמה מאת גדעון רימר

משחמט ועד Counter Strike, משחקים מאפשרים לשחקנים להרחיק את עצמם מהמלחמה בכך שהם מציעים ייצוג מופשט וסמלי של המציאות. במשחקי אסטרטגיה החיילים מיוצגים ע"י כלים אבסטרקטיים, טריטוריות הן משבצות או צורות על הלוח (או על מסך המחשב) ואזרחים כמעט לעולם לא מיוצגים כלל.

במשחקים אחרים השחקן.ית לוקח.ת את תפקיד הגיבור (ולעתים רחוקות גיבורה) - הנמצא בשטח והורג אויבים במו ידיו. הרג מוצלח מתוגמל בניקוד גבוה, והאויבים הם לרוב חסרי זהות אישית או מחשבה מורכבת. הם קיימים בעולם המשחק כדי להוות מכשול, לנסות להרוג את דמות השחקנ.ית עד שהם נהרגים בעצמם.

אך מעבר להפשטה ולייצוג, משחקים הם בראש ובראשונה מדיום אינטראקטיבי: הם מאפשרים לשחקנ.ית לקחת על עצמם תפקיד אחר, אישיות אחרת - לחוות חוויות, להיכשל ואף למות - בסביבה סגורה ובטוחה.

‍

כיוצר וכצרכן של משחקים אני מוצא את עצמי בתקופה האחרונה סולד ממשחקים המייצגים הרג כמשהו חיובי או קליל או כאתגר אינטלקטואלי. השהיית הספק (Suspension of disbelief) - נשברה: אני לא יכול להפריד את הלחימה הוירטואלית והמופשטת מהמציאות האמיתית בה אנחנו מתקיימים מאז ה- 7.10. מושגים כמו "kill count" (כמה אויבים הרגתי במשחק) לא מתיישבים עם הטרגדיה הממשית שאני חווים בהווה. כוח עיבוד וכרטיסי מסך מאפשרים הדמייה של אלימות רוויית דם וריאליסטית - שמחווירה אל מול התיאורים של הזוועות שאנו נחשפים אליהם.

יוצרים ויוצרות רבים השתמשו בכוחו הייחודי של המדיום כדי להתנגד לייצוג הרווח של קונפליקט במשחקים כמשהו שצריך, או אפילו ניתן, לפתור באלימות. בחרתי להציג כאן חמישה משחקים כאלה: משחקים הזונחים מושגים כמו גבורה או ניצחון ובמקום זה מתמקדים בהשפעות המלחמה על אנשים, באבסורד, בטרגדיות ובנסיון להביא לשלום.

‍

גדעון רימר הוא game designer ומרצה בבצלאל. בעל תואר שני בעיצוב משחקים מ Royal Danish Academy of Fine Arts. עבד על יותר מ- 10 משחקים מסחריים, ומלמד קורסים שונים בנושא משחקים במחלקה לתקשורת חזותית.

‍

אסופת משחקים

ספרו לנו על עוד דברים מעניינים שקורים בבצלאל בתחום!

יצירת קשר

מציאויות וירטואליות

סביבה וירטואלית כמרחב טיפולי + אמנות מבוססת VR

סביבה וירטואלית כמרחב טיפולי מאת נעמי סלייני

״מדינה שלמה בפוסט טראומה״ היא אחת מהאמירות המושמעות מאז השבעה באוקטובר. קלינית לא בטוח שזה נכון אבל כולנו כאובים ורבים שרוים בחרדה מתמשכת. חיינו השתנו ואנחנו נאלצים להתמודד עם אתגרים רבים ונדרשים לגייס כוחות נפש חזקים כדי לשמור על עצמנו ועל הסובבים אותנו. הנחיצות של מתן מענה לבריאות הנפש היא אקוטית ורחבת היקף. היא מתווספת למגמה הולכת וגוברת של התעוררת וצורך עולה בשנים האחרונות של מענים נפשיים, ותלווה אותנו לעוד שנים רבות.

בעשור האחרון כלים טכנולוגיים חדשים נכנסים לתחומי חיינו השונים, שינוי זו מתחולל גם בתחום הרפואי באופן ניכר ומאפשר מתן מענה לחתך אוכלוסייה גדול יותר ושירותים מותאמים לאורח חיינו העכשווי. כניסתן של טכנולוגיות חדשות לעולמות הטיפוליים מייצרת תפקיד משמעותי למעצבים ביצירת חוייה טיפולית חדשה. לשם כך נדרש שיתוף פעולה של אנשי ונשות טיפול, פיתוח ועיצוב הנשענים על מחקרים קליניים ובדיקות משתמשים וכך לייצר שירותים וכלים אפקטיביים ומיטיבים טיפולית.

‍

פורמטים טיפוליים חדשים

תחום הטיפול ובריאות הנפש הוא תחום מסורתי, כפוף לרגולציה, הנשען על שנים של תיאוריה ומחקר. מכורח התפתחות התרבות, הטכנולוגיה ואופני החיים המשתנים והמתעדכנים התחום מתפתח ומשתנה כל העת גם הוא. אנחנו רואים פריחה של טיפולים אלטרנטיבים המבקשים להשתחרר מהפרדיגמה של מטופל- מטפל- קליניקה ולהציע משהו אחר. יחד עם זאת, ישנה האצה של התפתחות שירותי תמיכה רגשית ונפשית בשיחה של מטפל-מטופל בעזרים טכנולוגיים כמו טיפול בטלפון, בוידאו, בטקסט והתכתבות. תרומה נוספת של הטכנולוגיה היא במתן שירותים למעקב עצמי ועזרה עצמית, אפליקציות טיפוליות המחברות בין מטפלים ומטופלים לסשנים מקוונים, פלטפורמות טיפול מבוססות בינה מלאכותית, טיפול במציאות מדומה ועוד. הטכנולוגיה משחקת כמה תפקידים בסיפור- היא יכולה להוות כלי עבודה לשירות המטפל, להיות המרחב הטיפולי או הטיפול עצמו.

‍

עזרה ראשונה נפשית באיזורי אסון

באיזורים פגועים מאסונות ומקרי קיצון, מתעוררת בבת אחת דרישה גבוהה ומיידית למתן סיוע נפשי רחב היקף לאוכלוסיות שלמות ולקהלים מגוונים. ההיסטוריה האחרונה מדגימה כיצד אסונות טבע גדולים כמו הוריקנים, רעידות אדמה ושרפות, מגפת הקורונה והמלחמות אשר התרחשו בשנים האחרונות מביאים לפגיעות גבוהה באוכלוסייה המקומית ולתופעת עקירות ופליטות נרחבת. הצורך במתן מענה נפשי הוא הכרחי והפתרונות הטכנולוגיים מהווים מכפילי כוח באפשרות לתת מזור לאנשים רבים בזמן קצר.

‍

התנאים החדשים ותחושת הדחיפות מאפשרים הטמעה מהירה של טכנולוגיות מתקדמות כמענה לצרכים החדשים. חברת XRHealth הישראלית- אמריקאית נתנה מענה מיידי בישראל וסיפקה מאות ערכות VR עבור קורבנות התקפת החמאס כדי לסייע לנפגעים ולנפגעות בהתמודדות עם חרדה, מתח ו- PTSD והתערבות ראשונית בהלם קרב לחיילים.

‍

במלחמה באוקראינה הם התנסו לראשונה במתן מענה טיפולי במוקד אסון וכשהתחילה המלחמה בישראל הם ביצעו התאמה מהירה לגרסה קיימת- זו היתה הפעם הראשונה בעולם שעושים התערבות כ״כ רחבה עם VR באופן כ״כ מיידי. היום, חודשיים לתוך המלחמה, ניתן למצוא את הערכות במגוון מוקדים החל במחלקות ילדים, מחלקת יולדות, מרפאות כאב, אשפוזי יום ומחלקות פסיכיאטריות כאשר מערך מתנדבים מנהל את החלוקה ואת ההכשרה לצוותים הרפואיים.

האם אפשר לעצב מציאות חלופית?

השימוש ב VR מציע טיפול ראשוני להפחתת חרדה ומתח באמצעות חוויות מציאות מדומה הנשענות על שיטות של מדיטציה, מיינדפולנס והרגעה. הממשקים פשוטים לתפעול על מנת לאפשר גישה קלה ושימוש נגיש הן למטופלים מגוונים והן לצוותים הרפואיים השרויים בעומס רב. כל השירותים והסביבות נבנות בתהליך יצירה משולב של מטפלים מקצועיים, מעצבים ומפתחי סביבות תלת מימד ועוברים הרבה בדיקות משתמשים כדי להתאים לספקטרום רחב מאוד של מטופלים ומטופלות.

‍

הממשק של הקסדה מאפשר לתת מענה לאחד האתגרים הגדולים בהירגעות בכלל ובמדיטציה בפרט בהתנתקות מהסביבה החיצונית ומהסערה הנפשית. הטכנולוגיה גם ממשחקת את הטיפול וזה כלשעצמו מגביר את המוטיבציה להשתתפות והתמדה. יתרון נוסף בטכנולוגיה הוא האפשרות של המפתח ושל נותן השירות או הגורם המטפל, בכל רגע נתון לעקוב אחר השימוש, לעדכן את הגרסה מרחוק ולהתאימה למטופלים ולהגיב לפידבקים שונים.

בתוך מגוון שיטות טיפול במציאות מדומה, אפשר לראות התפתחות גדולה סביב תחום הטיפול בחשיפה באמצעות מציאות מדומה virtual reality exposure therapy ובקיצור VRET. לצד זאת נעשים מחקרים רבים הבוחנים את הטכנולוגיה. טיפול בחשיפה היא טכניקה מרכזית של טיפול התנהגותי בהפרעות חרדה הכוללת חשיפה הדרגתית ומבוקרת למקור החרדה או להקשר בו מתעצמת החרדה. החשיפה עצמה מתקיימת בדמיון או במציאות (חשיפה in-vivo), בתנאים בטוחים, או במציאות מדומה אשר מהווה מימד נוסף- לא בדמיון ולא במציאות. עם זאת, במקרה שאנו בוחנים של מתן מענה לנפגעי אסונות, מדובר דווקא ביצירת סביבות חלופיות שיאפשרו בריחה ושהייה במרחבים נעימים ובטוחים על מנת לאזן את המערכת הרגשית.

אנחנו נמצאים בנקודה בזמן בה חשוב לשאול כיצד ההתפתחויות הטכנולוגיות בעולמות הטיפול ובריאות הנפש יכולים להוות הזדמנויות עיצוביות לבניית סביבות וחוויות טיפוליות חדשות. באיזה אופן כלים עיצוביים יכולים לתרום להתפתחות של תחום מסורתי ומה מעצבים מביאים לשולחן במפגש עם אנשי הטיפול כדי לפתח את תחום בריאות הנפש לכיוון מיטיב.

‍

לצורך מאמר זה שוחחנו עם צוות XRHealth ערן אור, מנכ״ל ועם דנה שמעוני, מעצבת המוצר.